מהו בעצם כאב? האם כאב הוא דבר טוב או רע? האם הסבל מהכאב הכרחי? האם ביכולתינו להקטין את הסבל מהכאב רק ע”י שינוי יחסינו אליו?
 
“When touched with a feeling of pain,
the ordinary uninstructed person
sorrows, grieves,
and laments, beats his breast,
becomes distraught.
So he feels two pains,
physical and mental.

Just as if they were to shoot a man with an arrow and,
right afterward,
were to shoot him with another one,
so that he would feel
the pains of two arrows.”
–The Buddha–
 

כוונתו של בודהה פה היא – הכאב (כשהוא כבר שם בזמן נתון) בלתי נמנע, הסבל מהכאב הוא אופציונלי.
הכאב הוא תגובה של מערכת העצבים למה שנתפס כנזק לרקמה. הכאב קיים בכדי להעיר את תשומת ליבנו לשמור על הגוף ולהמנע מגרימת נזק לגוף. הכאב מסייע לריפוי ומונע מאיתנו לבצע פעולות שמעכבות את הריפוי.
 
לכאב שכבה נוספת והיא הרגש לגבי הכאב או איך אנחנו מתיחסים לכאב. לדוגמא – כואב לנו הגב התחתון ואנחנו לא יכולים ללכת לעבודה אז אנחנו כועסים על עצמנו ומתבאסים מכך. דוגמא נוספת היא שיש כאב ועולה פחד מהפתולוגיה הקיימת או האפשרית שאולי יש לנו משהו “רציני” ושם יש פחד וכיווץ והכאב מתעצם והגוף מתכווץ ואז הכאב הפיזי גדל וכן הלאה. למעשה כל התנגדות שלנו לכאב מעצימה אותו אולם קבלת הכאב והבנה כי הוא חלק חשוב במערך התפקודי שלנו מקטינה את תחושת הכאב. למעשה רוב הסבל מהכאב נוצר מאותה התנגדות ולא מאותה תחושה פיסיולוגית שהינה סיגנל של מערכת העצבים.
 
אם נשנה את היחס שלנו לכאב, הכאב עשוי לפחות כלומר – במקום לברוח מהכאב ולהתנגד לו נקבל אותו כלומר נהיה נוכחים עם הכאב ונתבונן בו, נרפה את הגוף, נשקיט את התודעה, ננשום, כל אלו יסייעו לנו בקבלת הכאב, הפחתת המאבק בכאב ובפחד, ובהפחתת הסבל מהכאב.
האמונה כי הגוף יודע לרפא את עצמו ומרפא את עצמו תקל גם היא על המאבק בכאב ותפחית את הסבל מהכאב.
 
ג’ון קבט זין – מתרגל בודהיסטי מדבר (בראיון עימו) על להיות נוכח עם הכאב ב”עירנות מלאה”. למעשה אם נקבל את הכאב ונהיה נוכחים עימו – פחות ופחות נרגיש בו ככאב או יותר נכון הכאב פחות יפריע לנו ויקבל פחות משמעות שלילית. נפסיק לראות בכאב אויב שהרי הכאב אינו אויב אלא בא להראות לנו שיש בעיה ממש כמו הנורה האדומה כשעומד להגמר השמן במנוע כדי שלא נתקע או שלא יהרס המנוע.
 
הכאב הוא סוג של איתות של הגוף שיש בעיה. הוא אמור להתריע על נזק לרקמה אך לעיתים אין נזק, כלומר הרקמה החלימה או שמעולם לא ניזוקה אך עדיין יש כאב. אלו מקרים שהכאב הופך כרוני וממשיך גם לאחר שהבעיה בגוף נפתרת. במצבים כאלו מדובר על בעיה במערכת העצבים המפרשת את הכאב ולא על נזק לרקמה עצמה שגורם לכאב.
 
מצב נוסף הוא שהכאב הופך פסיכוגני, אשר מקורו בנפש ואין לו שום ממש בגוף עצמו. כלומר הכאב הוא רגשי. כלומר התודעה מאמינה שהכאב קיים, או שיש חשש מהכאב או רגש שקשור אליו ולכן הוא ממשיך להתקיים מהאמונה בו או מהחשש. האם לא ניתן להפחית את הכאב ע”י אמונה שהוא כבר לא קיים? עלידי טיפול בהתנגדות לכאב, בפחד או ביחס לכאב? עלינו להכיר את הכאב, להבין אותו ולקבל אותו על מנת שבבואו נדע כיצד עלינו לפעול, ממה עלינו להמנע ונוכל להרפות ולהתבונן בכאב עם מינימום התנגדות.
 
אם כן עלינו לשנות את היחס לכאב. לא לראות בו אויב ולא לראות בו את הבעיה אלא רק איתות לבעיה. עלינו לסמוך על הגוף והחכמה הפנימית אשר מטפלים בבעיה ולהפסיק לברוח אלא להביא נוכחות רבה יותר לכאן ועכשיו, לגוף, לתחושותיו ולרגשות.
במלחמת העולם השניה נהג הרופא הצבאי, דר’ הנרי ביצ’ר להזריק מי מלח לחולים ולאמר להם כי אלו תרופות נוגדות כאב רבות עוצמה. שליש מהחולים הרגישו הקלה משמעותית. כלומר הפחתת הכאב התרחשה בתודעה משום שהחולים האמינו שהכאב יופחת – הוא אכן פחת. עלינו להמנע מהעצמת הכאב ולהפחיתו ע”י שינוי יחסינו אליו.
 
תרגיל בהתבוננות לשינוי היחס לכאב
מדיטצית ויפאסנה כפי שהוצגה לנו ע”י גואנקה, הינה טכניקה בודהיסטית פשוטה שבה אנו סורקים את הגוף מכף רגל ועד ראש. עוברים חלק חלק בגוף למשל כף רגל, שוק, ברך… מפשעות, ישבנים, בטן תחתונה וכן הלאה, גודל השטח אותו אנו סורקים תלוי בנו. ניתן לסרוק שטחים קטנים יותר או גדולים. הרעיון הוא למקד את תשומת הלב באזור שבחרנו ו”להקשיב” ן”להתבונן” באזור כלומר להרגיש אותו ולהעמיק פנימה אל תוך התחושה. אם חולפות מחשבות בעת התהליך לא להתנגד להן אלא כששמים לב לכך לחזור לשים לב לגוף ותחושות שעולות באזור בו אנו מרוכזים. לעבור על כל הגוף חלק אחר חלק מבלי להעדיף אזור זה או אחר יותר מקודמו. רצוי להמנע מלפרש את התחושות ולקטלג אותם אלא פשוט להרגיש. ניתן לבצע את התרגול מידי יום, רצוי בשעות קבועות (אך לא חובה). משך התרגול בין 5-30 דק (כאשר מתקדמים גם יותר), מומלץ להתחיל בקטן ואז להאריך את משך התרגול לכמה שנכון לנו. מומלץ לשים טיימר כדי שלא נצטרך להציץ בשעון, לכבות את הטלפון ולארגן סביבה נוחה. אם אפשר מומלץ לתרגל במקום וזמן קבועים (אך לא חובה). התרגול נעשה בעיניים עצומות (אם יש קושי ממשי אפשר פקוחות), עם בגדים נוחים בישיבה על הרצפה או על כיסא כאשר הגב ישר אך ללא מאמץ או נוקשות בגוף. עמוד השדרה ממוקם במרכז. ניתן להשען על קיר או משענת הכיסא ועם הזמן אם אפשרי לנסות להפסיק להשען. אנשים עם מוגבלויות או כאבים יכולים לעשות את התרגול בכל תנוחה נוחה ואף בשכיבה (עדיף לא כי גובר הסיכוי להירדם) עם רגליים כפופות וברכיים צמודות. מומלץ לתרגל מידי יום אך אפשר גם 2-3 בשבוע בהתחלה.
 
ג’ון קבט זין אומר כי עלינו להמנע מלשים את “הפחתת הכאב” כמטרה. במדיטציה אין מטרה, המטרה היא להיות נוכח. אם אנו שמים לעצמינו מטרה להפחית את הכאב אנו מפספסים את המטרה שהיא להיות נוכח ללא מטרה. טריקי. הזן במהותו רואה את החיים כנטולי מטרה וציפיות. הזן רואה את החיים כתודעה והעולם הוא רק השתקפות שלה. לכן הכאב גם הוא נתון לשינוי דרך שינוי בתודעה כמו כל דבר אחר.
במהלך תרגול מדיטציה, נגלית לה אט אט ההבנה כי אני אינני הכאב ואולי אף אינני הגוף ואולי אף אינני הנפש, אם כי אני במרכז נוכחות אינסופית מעבר לזמן ומרחב אשר אינה מושפעת מדבר וטבעה הינה שקט. ידיעה זו מביאה באופן ישיר להפחתת הסבל מהחוסר ולהפחתת הצורך בשינוי המצב באשר הוא עם או בלי כאב (פיזי או אחר). ישנה קבלה, ההתנגדות פוחתת והעירנות גוברת.
 
ו…כן… נסו את זה בבית..

ההודעה שלך נשלחה, תודה.
נחזור אליך בקרוב